החלטה בתיק ע"נ 137-08

ערעור על החלטת המשיב, לפיה אין קשר בין שירותו של המערער בצה"ל לבין סוכרת מסוג 1, שאובחנה אצל המערער כשמונה חודשים אחרי שחרורו מצה"ל.

רקע עובדתי

1.         המערער, יליד 30.05.1982, התגייס לשירות חובה בצה"ל ביום 12.03.2002, השתחרר משירות חובה בחודש מרס 2005, ובאותו חודש התגייס לשירות קבע, שממנו השתחרר ביום 21.09.2006.

2.         לטענת העורר הוא תרם דם, ביישוב מגוריו - חשמונאים - ביום 04.10.2006 ותרומת הדם הראתה "כבד שומני". ביום 21.05.2007 אובחן המערער כסובל מסוכרת (תיק רפואי ת"ר 115).

3.         המערער הגיש את תביעתו למשיב, ביום 29.11.2007, והמשיב דחה את התביעה, על בסיס חוות הדעת המייעצת של ד"ר דב גפל (להלן: ד"ר גפל או חוות הדעת מטעם המשיב). ד"ר גפל קבע, בין היתר, כי "תנאי עבודה ולחץ נפשי, כפי שתיאר בפני מר פלוני וכפי שציין בתצהירו לא מוכרים בספרות הרפואית המערבית כגורמים לסוכרת" (ת/115).

4.         מטעם המערער הוגשה חוות דעתו של ד"ר חוליו ויינשטיין )להלן - ד"ר וינשטיין או חוות הדעת מטעם המערער תר/ 179-192).

5.         בתגובה לחוות דעתו של ד"ר וינשטיין, הוגשה חוות דעת מגיבה של ד"ר גפל, ביום 25.02.09 (תר/193-195, להלן - חוות דעת מגיבה של ד"ר גפל).

6.         עיקר טענות המערער הוא, כי במהלך שירותו הצבאי, לרבות מסלול ההכשרה, תכנית ההתנתקות מרצועת עזה ומלחמת לבנון השניה, היה נתון לתנאי לחץ ודחק רבים, שהם שגרמו להתפרצות מחלת הסוכרת, מסוג 1, שנתגלתה אחרי שחרורו מצה"ל. לשון אחרת, המתח הנפשי ותנאי הדחק במהלך השירות הם שגרמו למחלת הסוכרת.

7.         עמדת המשיב היא, כי לא קיימת אסכולה רפואית, שלפיה מתח נפשי או לחץ נפשי גורמים למחלת סוכרת מסוג זה. ועוד זאת, המשיב טוען, כי לא הוכח קשר סיבתי כללי או קשר סיבתי ספציפי בין מתח נפשי לבין גרימת מחלת הסוכרת.

טענות מקדמיות

8.         המשיב טוען כי ב"כ המערער ראתה לפעול, ללא רשות, כאשר הרחיבה את חזית טיעוניה וצירפה לסיכומיה ראיות שלא הורשתה להגישן.

הרחבת חזית והגשת ראיות חדשות

9.         בסעיף 32 לסיכומי המערער, מפנה ב"כ המערער לכך, שלמעשה המשיב, כבר קבע "מעין כלל", במקרים אחרים, שלפיו מקום שנחשף חייל " לדחק נפשי מהותי",  עקב שירותו, ותוך תקופה של 3 חודשים פרצה מחלת סוכרת אצל אותו חייל, יש לקבוע קשר של גרימה בין השירות לבין המחלה, וזאת על בסיס "ועדת רז". לשם כך צירף המערער לסיכומיו את המסמכים א-ג (פרוטוקול דיון בתיק אחר, חוות דעת של פרופ' יורם לביא וחוות דעת של פרופ' אברהם קרסיק).

10.        המערער גם טוען, כי המשיב היה צריך להימנע מקבלת חוות דעת של ד"ר גפל, שעמדתו בעניין הקשר הסיבתי לסוכרת ידועה.

11.        ד"ר גפל נשאל בחקירתו על עמדתו בעניין הקשר הסיבתי בין לחץ נפשי (סטרס) לבין מחלת הסוכרת, והוא השיב שאינו מקבל קיומו של קשר כאמור - פיזיולוגי או נפשי - ואין חשיבות לתקופת הגילוי של המחלה (פרוטוקול 21.05.09, עמ' 8, שורה 26, ועמוד 26, שורות 8-9).

12.        בסעיפים 59-64 מפנה ב"כ המערער לדו"ח "ועדת שני". טענת המערער היא, שמסקנות ועדת שני תומכות בעניין הקשר שבין "דחק", לבין מחלת הסכרת. לשם כך צירפה ב"כ המערער את דו"ח ועדת שני (נספח ד' לסיכומי המערער), בתמיכה לעמדת המערער והמומחה מטעמו.

13.        המשיב טוען, כי מדיניות קצין התגמולים ועניין ועדת שני - לא הועלו בכתב הערעור, ואף לא הועלו בחקירת המומחה מטעם המערער או מטעם המשיב, במסגרת הליך זה.

            הנה כי כן, עניינים אלה הועלו לראשונה במסגרת סיכומי הטענות מטעם המערער, ולא היתה למשיב הזדמנות הוגנת להתמודד עם טענות אלה, אפשרות זו נשללה מהמשיב, במקרה דנן.

14.        המשיב גם טוען, כי דרכה של ב"כ המערער לצרף ראיות חדשות לסיכומים, והדבר הזה הולך ונשנה גם במקרים קודמים (ראו וע (ראשון לציון) 192/05 וע"א 3770/06 באותו עניין, וכן ע"נ 101/08, המאוזכרים בסיכומי המשיב סעיפים 16-19).